רמת הפרסום בארץ ובעולם מבחינת איכות , מדידה ומקצוענות של הנוגעים בדבר עולה פלאים מעשור לעשור ומשנה לשנה.

הפרסומות של היום מושקעות יותר , מרגשות יותר ואני חושב שגם מכוונות טוב יותר.

הבעיה היא לא ברקדן אלא , למרבה ההפתעה, בבמה.

לתחושתי הקהל איבד את התמימות מחד ואת היכולת (או הרצון, תלוי איך מסתכלים על זה) להקשיב מאידך.

כרגיל , הבעיה היא לא במילים אלא בטון. התחושה היא שכולם רוצים את כספנו ולא את טובתנו מחלחלת כבר שנים במוחו של הצרכן.

המפרסמים ברובן הם מונופולים וחברות ענק אשר רואות בצרכן יעד שיש לכבוש ולסחוט ותו לא .

קמפיינים , באופן טבעי והגיוני , נמדדים בתמורה על ההקעה תוך פרק זמן קצר ואילו אנחנו הצרכנים מחפשים תמורה לאורך זמן.

הפועל היוצא מכך שפעם אחר פעם , אנו מתאכזבים מאחר  ואנו מפתים להבטחות שאין בהם ממש שניתנות לנו על ידי  מפרסם שלא בהכרח עושה שימוש במוצר או מכיר את את יתרונותיו האמיתיים.

הפתרון אם כך הוא שיווק מקומי יותר , אישי יותר , ממוקד יותר , אשר מבוסס על שיחה ומערכת יחסים  מתמשכת או קיימת ולא על סטוץ מכירתי.

המדיה המרכזית, שמרגילה את קהל הצופים והמאזינים לסיפוקים מידיים כמובן שאינה מתאימה לסוג כזה של פרסום.

הפתרון נמצא בדרכים הצדדיות ולא בכבישי האגרה היקרים והמהירים.